ככל שהטלוויזיה ממשיכה להתפתח, אי אפשר להתעלם מההתפתחות והגדילה של ייצוג דמויות להט”ביות על המסך. מדחיית סטריאוטיפים ועד לבניית קווי עלילה מפותחים, עולם הטלוויזיה הופך אט אט למרחב מכיל יותר ויותר עבור קהלים מכל הרקעים. לעולם התקשורת ישנה השפעה עמוקה על השקפות חברתיות, לכן בכתבה זו אבחן את הצעדים שנעשו בגיוון הייצוג של דמויות להט”ביות, ומנגד גם את האתגרים שעדיין נותרו.
היום נושא הלהט”ב בטלוויזיה הפך להיות עמוק ומגוון יותר מאי פעם. ישנן סדרות ותכניות טלוויזיה מגוונות רבות, הכוללות דמויות להט”ב וטרנסג’נדרים על כל הקשת. חשיפת הקהל למגוון הרחב של דמויות אלה מעודדת תרבות של הכרה וקבלה כלפי הקהילה הלהט”בית ומסייעת בהגברת המודעות כלפיי הקהילה הגאה, ומקדמת את השוויון והכבוד המגיעים לכל אדם.
קצת היסטוריה
בכל העולם ישנה מגמה של התפתחות הייצוג הלהט”בי בטלוויזיה, שעברה שינויים רבים ומשמעותיים לאורך השנים. בתחילת שנות ה-70, למשל, הייצוג של קהילת הלהט”ב בטלוויזיה היה מוגבל מאוד וקטן כמעט לכלום. בשנים הבאות, יצאו לאור כמה תכניות שכללו דמויות להט”ביות, אך הן היו צנועות ורחוקות מלשדר “גאווה”.
בשנות ה-90, התחילה לקום תעשיית טלוויזיה חדשה, בה הייצוג הלהט”ב החל להיות יותר מגוון ופורץ דרך. באותם שנים הופיעו סדרות ותכניות טלוויזיה מפורסמות, כגון “פרינס המזרח” ו-“וולקינגים”, שכללו דמויות להט”ב. עם זאת, הייצוג הזה עדיין היה פוליטיקלי קורקט לאותה תקופה ולא באמת התגייס באופן מלא להצגת הקהילת הלהט”ב.
בשנות ה-2000, נראה צמיחה משמעותית יותר בייצוג הלהט”ב בטלוויזיה, בזכות סדרות כמו “זיכרון טרנס”, “סקס והעיר הגדולה” ו-“גיימ אוף ת’רונס”. דמויות להט”ב הופכו למרכיב מרכזי בסדרות אלו והן הוצגו בצורה יותר אותנטית וחיובית.
דחיית סטריאוטיפים: חשיבות הייצוג המגוון בטלוויזיה
לתקשורת יש השפעה עמוקה על האופן שבו החברה תופסת קבוצות שונות של אנשים, וזה נכון במיוחד לגבי טלוויזיה. מבחינה היסטורית, דמויות להט”ביות הוצגו לעתים קרובות באמצעות סטריאוטיפים מזיקים, שהגבילו את הנראות שלהם והנציחו סטריאוטיפים.
חיוני להתנתק מהייצוגים הקלישאתיים הללו ולהציג דמויות להט”ביות מגוונות המשקפות את חוויותיהם המציאותיות. בכך, לטלוויזיה יש את הכוח לשנות עמדות, לטפח הבנה ולקדם קבלה, ובסופו של דבר לתרום לחברה מכילה יותר. נראות מוגברת ותיאור אותנטי יותר של דמויות להט”ביות חיוניים לשבירת מחסומים והעלאת המודעות כלפיי קבוצות שאינן מיוצגות כראוי.
תוכניות טלוויזיה פורצות דרך
הכי גאים שיש – לפני כמעט 20 שנה, סדרת הטלוויזיה “הכי גאים שיש” עשתה משהו שאף פעם לא נראה בטלוויזיה לפני כן. הסדרה הציגה קווירים כסקסיים ורומנטיים, והם לא פחדו להיות מגוונים וגאים בכך. הדמויות המרכזיות של הסדרה היו קוויריות בגלוי, והן הוצגו בגאווה באופן גלוי שלא משתמע לשתיי פנים. הסדרה הייתה פורצת דרך בתחילת שנות ה-2000 והשפיעה על יצירת ייצוג מגוון יותר של הקהילה הלהטבית בטלוויזיה. היום, יש הרבה יותר תכניות שמציגות דמויות להט”ביות וקוויריות ובהחלט הסדרה “הכי גאים שיש” תרמה לכך.
באפי ציידת הערפדים – (1997 – 2003) כאשר סדרת הטלוויזיה “באפי ציידת הערפדים” הושקה לראשונה לפני 20 שנה, היא עסקה במשימה מרכזית להביא לפני הצופים את האאוטסיידרים, ולמעשה הפכה להיות סדרת קאלט. היא הייתה סדרת נישה שזכתה לקהל גדול למרות שהיא לא שודרה ברשת גדולה. היא נחשבת לסדרת פורצת דרך בשל איכות כתיבתה והאופן בו הציגה נושאים מגדריים ולהט”ביים, כמו פמיניזם וסוגיות של הקהילה הלהט”בית, ולה קהל מעריצים רחב עד היום, ניתן למצוא את הסדרה בדיסני פלוס.
גם בישראל בשנות ה-90 נכנסה סדרה פורצת דרך שפנתה סופסוף לצעירים ונגעה בסוגיות רלוונטיות ואני מדברת כמובן על הסדרה “פלורנטין” – בה שודרה הנשיקה ההומוסקסואלית הראשונה בטלוויזיה הישראלית. ולמעשה זכיינית השידור טלעד החליטה להכניס בעריכת הקטע אפקט “דיזולב” שבעצם מטשטש את התמונה, כי רק ככה הסכימו לשדר אותה. (התקדמנו מאז אהה?)
שבירת מחסומים: הגברת הנראות של קבוצות שאינן מיוצגות כראוי בתקשורת המיינסטרים
הגברת הנראות של קבוצות שאינן מיוצגות כראוי, כגון קהילת הלהט”ב, בתקשורת המיינסטרים חיונית לקידום הבנה וקבלה. כדי להשיג זאת, חיוני ליצור דמויות מעוגלות היטב הקוראות תיגר על סטריאוטיפים וקלישאות. התקשרות עם קבוצה מגוונת של תסריטאים המגיעים מרקעים שונים ואוריינטציות שונות היא אסטרטגיה יעילה אחת להשגת ייצוג אותנטי.
חדר כותבים שיתופי יכול להעלות שפע של רעיונות המתארים במדויק את החוויות והאתגרים העומדים בפני להט”בים. סוג זה של תוכנית טלוויזיה מכלילה הוא לא רק מבדר אלא גם מטפח שינוי חברתי על ידי קידום אמפתיה ומודעות בקרב הקהל. ככל שתוכניות נוספות הולכות בעקבותיהן, המעבר מטוקניזם לייצוג אמיתי בטלוויזיה נמצא בעיצומו.
ניתן לראות את ההתפתחות הזו ושבירת הסטיגמות כיום על המסך
אפשר לקחת לדוגמא את דמותו של קפטן ריימונד הולט מהסדרה הקומית ברוקלין 99 – הוא הפך לדמות החשובה בסדרה – בדיוק כמו הגיבור שלנו, ג’ייק. אפשר לשים בצד את סוגיית פוליטיקת הזהויות שהוא מעלה (גבר שחור והומו שמפקד על גבר לבן וסטרייט). קפטן ריימונד הולט מעולם לא הסתיר את המשיכה המינית שלו – עם דגל גאווה קטן על השולחן במשרד וכתבות ממוסגרות על הקפטן הגאה הראשון במשטרת ניו יורק, הולט הייתה אחת הדמויות המשפיעות ביותר ב”ברוקלין 99″. במהלך הסדרה הוא מספר על הקשיים שלו בתור שוטר גאה וכהה עור במשטרת ניו יורק הלבנה וההומופובית, קשיים שלא עצרו אותו אלא רק חיזקו אותו.
רחלי ודורי – שכונה
בעונה השלישית של סדרת הנוער המצליחה של גיורא חמיצר, הוחלט לשלב סוף סוף קו עלילה גאה בין דמויות ראשיות בסדרה לילדים ונוער. רחלי, שעד כה יצאה בכלל עם לירון, גילתה על עצמה משהו חדש – היא יכולה להתאהב גם בנשים. זה קרה לאחר שהכירה את דורי, לסבית מוצהרת שבטוחה במיניות שלה. הבילד אפ ההתאהבותי לאורך כל העונה הגיע לשיאו בפרק הסיום בו השתיים התנשקו.
השפעת הייצוג החיובי: כיצד דמויות בטלוויזיה יכולות לעצב את תפיסת הקהל
לייצוג חיובי של דמויות להט”ביות בטלוויזיה יש השפעה משמעותית על תפיסת הקהל, הן עבור הקהילה הלהט”בית והן עבור החברה בכללותה. ראיית דמויות מפותחות ורב-ממדיות מסייעת לפרק סטריאוטיפים ומטפחת הבנה וקבלה בקרב הצופים.
יתר על כן, עבור אלה בתוך הקהילה הגאה, ייצוג מספק תחושת שייכות ותיקוף, השראה לצמיחה אישית וביטחון עצמי. לדמויות טלוויזיוניות יש את הכוח לנפץ סטיגמות ולשנות פרספקטיבות, ולכן חיוני לשלב תיאורים אותנטיים ומגוונים התורמים לחברה מכילה יותר, כפי שעלה בדיון על חוסר הגיוון בתוכניות טלוויזיה.
לסיכום דבריי
ייצוג מגוון חשוב בטלוויזיה משום שהוא מאפשר לקהל לראות דמויות המשקפות במדויק את חוויותיהם וזהותם. זה הכרחי עבור שבירת סטריאוטיפים וטיפוח אמפתיה כלפי האחר, ובסופו של דבר תורם לחברה מכילה יותר ומקבלת יותר. כדי להגדיל את הגיוון בטלוויזיה, רשתות ומפיקים צריכים לחפש ולתמוך באופן פעיל בכותבים ושחקנים מגוונים, ליצור תוכניות המשקפות מגוון חוויות, ולהבטיח ייצוג כולל בחדרי הכותבים.
